<h1>סמ"ג עשין סימן פ"ב</h1>
<h2>דף כ.</h2>
במסכת ע"ז (כ' א') ובחולין (קי"ד ב') אמרינן שאסור לישראל ליתן לגוי מתנת חנם אבל הוא נותן לגר תושב שנאמר לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי לנכרי במכירה ולא בנתינה אבל לגר תושב בין במכירה בין בנתינה מפני שאתה מצווה להחיותו שנאמר גר ותושב וחי עמך כלומר לא יהיה זה העני פחות מגר תושב שהוא חי עמך (ע"פ רמב"ם זכיה ומתנה פ"ג הי"א).
<h2>דף עא.</h2>
גוי שמכר מטלטלין לישראל או קנה מטלטלין מישראל קונה במשיכה ומקנה במשיכה (רמב"ם זכיה ומתנה פ"א הי"ד וע"ש) דהלכה כרבי יוחנן דאמר (בכורות י"ג ב') לעמיתך בכסף ולגוי במשיכה (ע"ז ע"א א' תד"ה רב) ואמר נמי בפ"ב דבכורות (י"ג א'), מדלעמיתך בחדא לגוי נמי בחדא. אבל הקרקע אינו קונה אותה מישראל אלא בשטר ואינו מקנה אותה לישראל אלא בשטר שאין דעתו סומכת אלא על השטר, לפיכך ישראל שלקח שדה מן הגוי ונתן את הדמים וקודם שיחזיק בה בא ישראל אחר והחזיק בה כדרך שמחזיקין בנכסי הגר זכה האחרון ונותן לראשון את הדמים מפני שהגוי מעת שלקח הדמים סילק רשותו וישראל לא קנה עד שמגיע השטר לידו ונמצאו נכסים אלו כנכסי מדבר וכל המחזיק בהם זכה (רמב"ם שם) בהם כדאיתא בפרק חזקת הבתים (ב"ב נ"ד ב'). בד"א במקום שאין משפט ידוע למלך אבל אם דין אותו מלך ומשפטו שלא יזכה בקרקע אלא מי שיכתוב שטר או הנותן דמים וכיוצא בדברים אלו עושין כפי משפט המלך דדינא דמלכותא דינא (ע"פ רמב"ם שם הט"ו).
<h2>דף עב.</h2>
מצות עשה לדון בדיני מקח וממכר בדברים שהוא מתקיים בהם ובדברים שאינו מתקיים בהם שנאמר (ויקרא כ"ה י"ד) וכי תמכרו ממכר לעמיתך וגו' (ע"פ רמב"ם מנין המצות רמ"ה). וא"ר יוחנן (ב"מ מ"ז ב') דבר תורה מעות קונות אחד הבהמה ואחד [כל] שאר מטלטלין (ע"פ רמב"ם מכירה פ"ג ה"א) שהרי רוב קניין הכתוב בתורה בכסף הם שנאמר קניין כספו וכתיב אוכל תשברו מאתם בכסף ושתיתם וגו' (עירובין פ"א ב' תד"ה דבר). ומשיתן המעות קנה ואין אחד מהם יכול לחזור בו, אבל חכמים תקנו שלא יקנו המטלטלין אלא בהגבהה דברים שדרכן להגביהן ושאין דרכן להגביהן נקנין במשיכה (ע"פ המשך הרמב"ם שם ע"ש) כדאיתא בפרק הזהב. בדין הגבהה פירש רבינו שלמה (קידושין כ"ו א') צריך שיגביה ג' טפחים שיצא מתורת לבוד ורבינו יעקב פירש (שם תד"ה אי) שדי בהגבהה טפח כמו שמצינו בשיתופי מבואות בעירובין (ע"ט ב' ותד"ה צריך), ואין כל כך ראייה משם דשאני שתוף מבואות דרבנן. אומר ר"ת (ב"מ מ"ח א' תד"ה נתנה ע"ש) אע"ג דאמר רבא קרא ומתניתא מסייעא לריש לקיש דאמר לעמיתך במשיכה ולגוי בכסף מכל מקום הלכה כרבי יוחנן דרבא עצמו פוסק כר' יוחנן לגבי דריש לקיש חוץ מג' דברים בפרק החולץ (יבמות ל"ו א') וכן רב נחמן ורב חסדא ורב הונא סוברין כרבי יוחנן ובפרק אחרון דע"ז (ע"ב א') על דברי אמימר ורב אשי ורבינא מסקינן ש"מ משיכה בגוי קונה אלמא דרשינן לעמיתך בכסף לגוי במשיכה.
בפרק בתרא דע"ז אמר, המוכר שדה לחבירו והתנה ליתנה ללוקח כמו שישומו אותה בית דין של שלשה אפילו על פי שנים מן השלשה, א"ל כמו שיאמרו שלשה צריך שיאמרו כל השלשה וכן אם אמר כמו שישומו ארבע צריך שישומו כל הארבעה ויסכימו לדעת אחת, [ו]כתב רב אלפס (ב"ב דף נ"א ב') דקיימא לן דהני שמעתתא כולהו כדאמר מוכר מעכשיו וקנו מיניה.
